מס שבח על דירת ירושה: אותה מכירה, שתי יורשות, ורק אחת מהן משלמת
עו"ד יוליה קרבצ'נקו | מיסוי מקרקעין | אוקטובר 2026
נניח אישה שהלכה לעולמה והשאירה בצוואה דירה אחת לשתיים: לבתה, ולאחיינית שטיפלה בה בשנותיה האחרונות. השתיים מוכרות את הדירה יחד, באותו חוזה, לאותו קונה, בשלושה מיליון שקל. הבת, בהנחה שיתר תנאי הפטור מתקיימים, לא תשלם שקל מס שבח. האחיינית, שנניח לצורך הדוגמה שאין לה פטור אחר, תשלם על החצי שלה, בנתונים שיוצגו בהמשך, כ-110,000 שקל.
שום דבר בעסקה עצמה לא מבדיל ביניהן. ההבדל כולו נמצא בשאלה אחת שרוב היורשים לא שואלים לפני שהם חותמים: מי אני ביחס למי שהוריש לי.
קבלת הירושה אינה אירוע מס
נתחיל במה שלא משלמים. חוק מיסוי מקרקעין קובע שהורשה אינה מכירה. צו הירושה, צו קיום הצוואה ורישום הדירה על שם היורשים אינם מחייבים במס שבח או במס רכישה. המס נדחה ליום שבו היורש ימכור את הדירה לצד שלישי.
לדחייה הזו יש מחיר שמתגלה רק במכירה: היורש נכנס לנעלי המוריש. יום הרכישה ושווי הרכישה שלו הם אלה של המוריש, ולכן מי שירש דירה שנקנתה בשנות התשעים מוכר, מבחינת המס, דירה עם שלושים שנות רווח. הכלל שונה רק כשהמוריש נפטר לפני אפריל 1981.
שלושה תנאים לפטור, ושניים מהם בכלל לא תלויים בכם
הפטור המיוחד לדירת ירושה דורש שלושה דברים במצטבר. הראשון נוגע ליורש: הוא בן הזוג של המוריש, צאצא שלו, כלומר ילד או נכד, או בן זוג של צאצא. השני והשלישי נוגעים למוריש: ערב פטירתו הייתה בבעלותו דירת מגורים אחת בלבד, ואילו היה מוכר אותה בחייו, הוא עצמו היה פטור ממס.
מי שנשאר בחוץ הם אח שירש את אחיו, הורה שירש את ילדו, אחיינים וכל מי שקיבל דירה בצוואה בלי קרבה כזו. וכשיש כמה יורשים, מבחן הקרבה נעשה לכל אחד בנפרד. זו הסיבה שהבת בדוגמה שלנו נהנית מהפטור והאחיינית לא, אף שהן מוכרות את אותה דירה באותו יום. חשוב לדייק: מי שנשאר מחוץ לפטור הזה אינו בהכרח חייב במס. אם הדירה שירש היא דירתו היחידה, ייתכן שיעמוד לו הפטור הרגיל של דירה יחידה, וזו בדיקה נפרדת לכל יורש.
המלכודת: חלק קטן בדירה אחרת
התנאי שהכי קל לפספס הוא דווקא זה שנראה פשוט, דירה אחת בלבד. הוא נבחן אצל המוריש, ליום פטירתו, ובתי המשפט פירשו אותו בקפדנות. בעניין עיזבון ויסגלס נשלל הפטור מכל היורשים משום שלמנוח היה, מלבד דירתו, חלק של אחד חלקי עשרים בדירה נוספת.
המשמעות היא שהבדיקה מתחילה אצל ההורים ולא אצל הילדים. רבע דירה שסבתא ירשה בעצמה לפני ארבעים שנה, ושאיש במשפחה לא חשב עליו, יכול לעלות ליורשים מאות אלפי שקלים. את הבעיה הזו הכי קל לפתור כשההורה עוד בחיים, ולכן היא שייכת קודם כול לשיחה על הצוואה. אחרי הפטירה עדיין בודקים אם ליורש עומד פטור אחר או חישוב מס מופחת, אבל מרחב התמרון קטן בהרבה.
מה לא משנה בכלל
שלוש הנחות נפוצות, ושלושתן שגויות. מספר הדירות שיש ליורש עצמו אינו משפיע: גם מי שמחזיק שלוש דירות מוכר דירת ירושה בפטור אם התנאים מתקיימים. השימוש בפטור אינו פוגע בפטורים אחרים שיעמדו ליורש בעתיד. והפטור המיוחד אינו מותנה במכירה בתוך זמן מסוים מהפטירה, כך שאין חובה למהר ולמכור בשנה הראשונה. את עיתוי המכירה בוחנים לפי הנסיבות.
יש תקרה: הפטור חל עד שווי מכירה של 5,008,000 שקל, סכום שקפוא עד סוף 2027, והחלק שמעליה חייב במס. וכשמחיר הדירה מושפע מזכויות בנייה שטרם נוצלו, הפטור עשוי להצטמצם גם מתחת לסכום הזה.
כשאין פטור: כמה זה באמת עולה
נחזור לאחיינית. היא לא זכאית לפטור, אבל גם לא תשלם 25% על כל הרווח. מאחר שמדובר בדירת מגורים מזכה שנקנתה לפני 2014, חל, בכפוף לתנאיו, החישוב הליניארי המוטב: הרווח הריאלי מתחלק על פני כל שנות ההחזקה, מיום שהמנוחה קנתה את הדירה, ורק החלק שמיוחס לתקופה שאחרי 1.1.2014 חייב במס.
נניח שהדירה נקנתה ב-1995 ב-400,000 שקל, ונניח לצורך ההמחשה ששווי הרכישה המתואם למדד הוא 800,000 שקל. הרווח הריאלי על הדירה כולה הוא כ-2.2 מיליון שקל. מתוך כ-31 שנות החזקה, קצת פחות מ-13 הן אחרי 2014, כלומר כ-40%. החלק החייב הוא כ-880,000 שקל, והמס כ-220,000 שקל על הדירה כולה. חלקה של האחיינית, מחצית, הוא כ-110,000 שקל, לפני ניכוי הוצאות. זה הרבה כסף, ועדיין רחוק מאוד מ-25% על הכול.
אח אחד רוצה לקנות את חלקם של האחרים
זה תרחיש נפוץ, והוא גם זה שבו סדר הפעולות קובע את המס. החוק מאפשר ליורשים לחלק ביניהם את נכסי העיזבון בלי שהחלוקה תיחשב מכירה, כל עוד התמורה שעוברת ביניהם באה מתוך העיזבון עצמו. אח שמקבל את הדירה ומוותר בתמורה על חלקו בכספים שהשאירה אמא אינו קונה דבר.
ברגע שהוא משלם לאחיו מכיסו הפרטי, ההעברה שכנגד התשלום נחשבת מכירה: האחים המוכרים חייבים אז בדיווח וצריכים לבדוק אם עומד להם פטור, והאח הקונה חייב במס רכישה. והעיתוי חשוב לא פחות: ההקלה ניתנת לחלוקה הראשונה של העיזבון. בעניין פרייטג, אח ואחות שירשו משק נהגו בו כעשרים שנה כשותפים שווים, ורק אז, בעקבות סכסוך, שילם האח לאחותו שני מיליון שקל עבור חלקה. ועדת הערר קבעה שזו כבר לא חלוקה ראשונה אלא מכירה, והאחות חויבה במס שבח. הסכם חלוקה כתוב, לפני שמתחילים לנהוג בדירה מנהג בעלים, שווה כאן הרבה יותר משכר הטרחה שלו. אבל הסכם לבדו אינו מספיק: ההתנהלות בפועל ומקור הכסף הם שקובעים.
יורש או מוריש שגרים בחו"ל
הפטור פתוח גם ליורש שהוא תושב חוץ, אבל עליו להמציא אישור ממדינת מגוריו שאין לו שם דירת מגורים, וזאת גם כשהמוריש היה תושב ישראל. כשהמוריש עצמו היה תושב חוץ, צריך להוכיח גם שלא הייתה לו דירה נוספת במדינתו. במדינות שאינן מנפיקות אישור כזה אפשר להביא ראיות חלופיות. כך או כך זה תהליך שלוקח זמן, ובמשפחות שחלק מהן נשאר בחו"ל כדאי להתחיל בו לפני שמוצאים קונה ולא אחרי.
השורה התחתונה
לפני שמפרסמים את הדירה, עונים על שלוש שאלות: מה הקרבה של כל יורש למוריש, אילו זכויות בדירות היו למוריש ביום הפטירה, גם אם לא נרשמו על שמו, והאם כסף פרטי עומד לעבור בין היורשים. התשובות קובעות אם המכירה פטורה, חייבת בחלקה, או חייבת כולה, ואת רובן קל הרבה יותר לתקן לפני החתימה מאשר אחריה. אפשר לפנות אליי לבדיקת הפטור של כל יורש ולחישוב המס הצפוי לפני שיוצאים למכירה.
האמור הוא מידע כללי ואינו ייעוץ משפטי. הסכומים והדוגמאות נכונים לאוקטובר 2026, והחישוב המספרי הוא המחשה בקירוב.
מקורות: סעיפים 4, 5(ג)(4), 49ב(2), 49ב(5), 49ז ו-48א(ב2) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963; הוראות ביצוע מיסוי מקרקעין 7/2010 ו-5/2013; החלטת מיסוי 7701/21; עמ"ש 251/99 עיזבון וייסגלס; ו"ע 34276-10-21 פרייטג.